על הקשר בין מדבר צהוב, בלטות שבורות וחדי קרן

ערך השוויון ויזמות טכנולוגית

יזמות מעולה, כזו שמצליחה להוביל שינוי ממשי במציאות, ותודעת השליחות המתקיימת בה גם בימי שגרה וגם כאשר נתקלים בקשיים ואתגרים, מחייבת את החולמים להתנהג אחרת מרוב האנשים סביבם. למרות האמונה העממית הרווחת על אודות השפע החומרי בעולמות "ההיי-טק", כאשר בסטארט-אפ עסקינן התמונה הפוכה. שכן, הסטארט-אפ מחייב התמסרות טוטאלית כמעט. התנהלות סגפנית חדורת מטרה, בה אין דרך אחרת להצליח מלבד ויתור על פינוקים, תחביבים, ביטחון תעסוקתי  ומותרות כשעות שינה. בסטארט–אפ, הצמיחה כל כך מרגשת ומואצת, שההצלחות והכישלונות מהווים חלק משגרת היומיום, ואם המטרה אינה ברורה ומדויקת, האינטנסיביות עלולה להוציא את האדם מאיזון ולאתגר גם את הטיפוסים היציבים ביותר. הסטטיסטיקה מראה זאת בבירור: לפי מחקר שנערך על נתוני 10,000 חברות סטארט אפ בישראל, ארבעה מכל מאה סטארט-אפים מצליחים. במילים אחרות - יש סיכוי של 96% להיכשל.[1] 

דווקא בימים אלו, כשערך השוויון נשחק בפוליטיקה המדינית ומושג היזמות והחדשנות נשחק  מקלישאות בכל הקשר אפשרי, ארצה להאיר בזרקור את הבעיה הכרוכה בקשר בין השניים כפי שאני רואה אותה. הבעיה מתאפיינת, בעיניי, בשני רבדים עיקריים הקשורים זה בזה באופן בלתי נפרד עליהם אפרט להלן: כיצד להגדיל את אחוזי ההצלחה בעולמות היזמות בכלל וכיצד לעשות זאת בנגב בפרט.

לפי הדו"ח האחרון של רשות החדשנות מ- 2023, בשנת 2022, ענף ההיי-טק הישראלי היה אחראי ל-48.3% מסך הייצוא מישראל, והסתכם ב-71 מיליארד דולרים [2]. נכון להיום כ-14% מאזרחי ישראל עובדים במקצועות היי-טק טכנולוגיים. מצב זה הביא לכך שפערי השכר בישראל העמיקו, שכן, בשנת 2022 השכר הממוצע בהיי-טק - שעמד על 28,385 שקלים – היה גבוה פי 2.7 מהשכר הממוצע בשאר המשק (10,452 שקלים).[3] נכון למאי 2023, פועלים בישראל 98 חדי קרן - כלומר חברות טכנולוגיה פרטיות, שקיבלו בסבב גיוס ההון האחרון שלהן הערכת שווי של מיליארד דולר לפחות. בשנת 2021, כל חד קרן עשירי בעולם היה תוצרת כחול לבן.[4]    נתונים מרשימים שהקנו לנו בזכות את ההגדרה StartUp Nation. האמנם? אם נצלול לנתונים, נראה ש- 77% מהעובדים  מתגוררים במרכז הארץ ורק 3% בנגב[5]. הנתונים מדגישים את הידוע לנו, ריכוזיות תעשיית היי-טק מובילה לפערי שכר משמעותיים, קרי, חוסר שוויון. 

עם זאת, יש שיקטרגו ויגידו בצדק, שחוסר השוויון אינו ניכר רק בפער שבין תושבי הפריפריה לבין תושבי המרכז. בחינת אוכלוסיית ההיי-טק בתרשים הבא מלמדת על חוסר שוויון משווע במישורים נוספים, ודומני שהתרשים "מדבר" בזכות עצמו. 

ברוך הבא / אווה קילפי

תַּגִּידִי מִיָּד אִם אֲנִי מַפְרִיעַהוּא אָמַר כְּשֶׁנִּכְנַס מִבַּעַד לַדֶּלֶתוַאֲנִי תֵּכֶף מִסְתַּלֵּק

אַתָּה לֹא סְתָם מַפְרִיעַהֵשַׁבְתִּי לוֹאַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיּוּמִיבָּרוּךְ הַבָּא

גדלתי באופקים ובבאר שבע. הזיכרונות שלי מהעיר הם בעיקר של פשטות גמורה, בלטות שבורות, נערים משועממים על "ברזלים", ונוף צהוב צחיח. אם הייתי יכולה "לשים את האצבע" על הגורמים שהיוו עבורי את השינוי בתודעה והרצון העז לשנות את המציאות בה גדלתי עבור עצמי ועבור אחרים, הרי שהיו אלה מפגשים מעוררי השראה. ה"קסם" שקורה במפגש מתבטא אצלי בצורות שונות:  זו יכולה להיות פסקה בספר שקראתי, שאליה אני חוזרת שוב ושוב; זו יכולה להיות יצירת אמנות, אותה ראיתי בחטף וריגשה אותי עד דמעות; זו יכולה להיות הרצאה בלתי נשכחת, פודקאסט או דקלום של שיר. וחשובים מכל הם המורים והמורות שאספתי במהלך הדרך. מדובר באסופה מרשימה במיוחד של אנשים יוצאי דופן, אותם זכיתי להכיר ועם חלקם אני שומרת בקנאות על קשר חברי עמוק ארוך שנים. הם שונים זה מזה בתכלית, הבדלים הבאים לידי ביטוי בתחום העיסוק, האופי, הסגנון ואפילו הערכים שמובילים אותם. עם זאת, לכולם  מכנה משותף אחד,  כולם, ללא יוצא מהכלל, בחרו בדרך שהלכו בה פחות.  השיעורים שהעניקו לי, מהווים חלק בלתי נפרד ממני ובעיקר הם משקפים, בלא מעט הזדמנויות, את מי שהייתי רוצה להיות. בעולמות היזמות ובפרט באקסלרטורים וearly stage start-ups, ברגע שלומדים איך לקבל השראה ואת האדם שנכון לנו ללמוד ממנו, עקומת הלמידה וההצלחה שבאה בעקבותיה,  משתפרת פלאים.

   להעז לחלום?

למרות תמונת המצב העגומה העולה מהנתונים על הצלחה של יזמים בפועל ועל הכמות המזערית שלהם בנגב,  אני חדורת תקווה, תחושת משמעות ושליחות הנובעות מהמפגשים שלי עם יזמים ויזמיות בשטח.  זכיתי ללוות עשרות סטארט אפים מכל רחבי הארץ, שפועלים ברמה גלובלית ומקומית. חלקם בשלב הרעיון וחלקם בשלבים מתקדמים של סבבי גיוס של מיליוני דולרים ממשקיעים.  מתוך התנסות זו זיהיתי ההבדלים מהותיים  בין היזמים ממרכז הארץ לבין יזמים מהפריפריה הגיאוגרפית ו/או החברתית. אלו הפתיעו אותי ואנסה להצביע עליהם בצורה אינטואיטיבית שאיננה מבוססת מחקרית.  לא מדובר בחוסר הזדמנויות, פער ביכולות, בידע או במשאבים שיוכלו להסביר את ההבדלים הקיצוניים.  כאשר אני יושבת לפגישות אישיות עם היזמים השונים ונכנסת איתם לשיח שהוא מעבר לשיח מקצועי גרידא, אני מזהה הבדלים אימננטיים דווקא ב"מיומנויות הרכות": תחושת המסוגלות העצמית, הביטחון בערך שאני יכולה להביא לעולם ובמחיר שאני והסביבה משלמים, והבולט ביותר – עד כמה רחוק מעזים לחלום.

כמי שגדלה בנגב, שם החשש מפני העזה בא לידי ביטוי מוקצן,  הורגלנו, שלא לומר הוסללנו, לקדש צניעות, לתכנן מטרות קטנות והגיוניות ולא לקחת סיכונים מיותרים, בוודאי עת מדובר בביטחון תעסוקתי. בעיניי, הבנה לעומק של הבעיה מחייבת אותנו ראשית להכיר בכך שהפוטנציאל למימוש יזמות טכנולוגית רחוק ממיצוי, שקיים חוסר שוויון עמוק בעולמות היזמות הטכנולוגית, ושהשניים  כרוכים זה בזה. מימוש מלא של הפוטנציאל הגלום ביזמים ויזמיות בהעדר ערך השוויון כמותו כמורה שצועק על כיתה להיות בשקט, כדון קישוט שנלחם בטחנות רוח.  אולי תהיינה הצלחות קטנות, אבל השפעתן משולה לפרח בודד ברחבי מדבר צחיח וצהוב. 

[1] IVC Research center. Retrieved from: https://www.ivc-online.com/Portals/0/RC/Startup%20Success/Startup%20Report%201999-2014_PR_Final.pdf.

[2] Innovation Israel Magazine. Retrieved from https://innovationisrael.org.il/magazine/6677

[3] Ibid.

[4] Stanford business school. Retrieved from: https://www.gsb.stanford.edu/insights/what-makes-unicorns-special-these-numbers-may-hold-answers.

[5] מתוך: https://fs.knesset.gov.il/25/Committees/25_cs_mmm_1761729.pdf